לפני הלידה חשבתי שהנקה היא הדבר הכי טבעי בעולם - אף אחד לא מספר לך שההתחלה היא סיוט ושאת צריכה להגיע מוכנה למלחמה. האם זו מלחמה ששווה לנצח בה? ואיך יוצאים מצוידים למערכה?
זהו לא פוסט שכנוע לכן או לא הנקה. זהו סיפור ההנקה שלי והמסקנות שלי ממנו שחשוב לי להעביר הלאה.
הסיפור שלי
ילדתי ביום רביעי בערב אחרי לידה מסובכת שההתאוששת ממנה הייתה כרוכה בחמישה ימים במחלקת יולדות באיכילוב. לא מאחלת לאף אחת.
בזמן הניסיון להתאושש מהלידה בעצמך את צריכה גם לדאוג להאכיל את הדבר הקטן הזה. רק מה חסר במשוואה הזאת? אף אחד לא באמת מסביר לך איך עושים את זה.
פעם ביום הייתה נכנסת למחלקה אחות והייתה אומרת שהיא היועצת הנקה היום, כל פעם הייתי שולחת את עדי או את אמא שלי שימצאו את אותה יועצת שתעזור לי. כל אחת כזאת ניסתה לעזור לי להניק בשיטה שלה. כל אחת יותר כואבת ופוצעת מהשניה. בתת תנאים של המחלקה, על מיטת בית חולים עם עוד שותפה לחדר שמתחלפת כל יומיים, בחושך, עם מזגן מקפיא (או בלי אוויר כשמכבים), עמדנו שתינו בלילות הראשונים אחת מול השניה מנסות להבין מה עושים.
אם כבר יצא והתחברתי לשיטת ההנקה של אחת האחיות אז למחרת כבר זכיתי ממנה לתשובה של ״היום אני לא יועצת הנקה״ אבל אני אשלח אליך מישהי. בחלק מהימים הייתה נכנסת מישהי ושואלת אם כבר ראיתי יועצת הנקה ומסמנת וי - כאילו זה כל מה שהייתי - עוד וי ברשימה.
זה מצד אחד. מצד שני אמהות שלא רוצות להניק זוכות לפרצופים עקומים מהצוות ושכנועים מבוקר עד ערב שבואי תחשבי על זה שוב ואת פוגעת בילד.
בעולם מקביל, סה״כ כמה חדרים משם עומדות נמצאות האחיות בתינוקיה ולהן כבר יש מה שנראה כאג'נדה אחרת. כולנו קראנו את הפוסט של האחות בתינוקיה על המחסור בכוח אדם ועל המצב הבלתי אפשרי בו הן עומדות מול בכי התינוקות הבלתי פוסק ואמורות להשתלט על כל כולם. אז אותן אחיות כמובן רוצות בעיקר שהתינוקות יהיו בשקט, הן כרגע פחות תומכות בתהליך המייגע של לימוד ההנקה, ומציעות סימיליאק לכל המגיע אליהן. כבר שמעתי על בנות שזכו לתגובת ״אין לך מספיק חלב״ ואני קיבלתי ״את מרעיבה אותה״.
בתכנון הלידה המושלם שלי, רציתי ביות מלא ושגאיה תהיה איתי בחדר מהרגע הראשון. לצערי, כעבור יומיים, עלתה לה רמת הצהבת ונקראנו לטיפול בתינוקייה. התפוצץ (שוב) בלון התכנונים בכל הקשור ללידה. הטיפול בצהבת מתבצע תחת מנורה, כשהתינוקת לובשת רק חיתול וכיסוי בד על העיניים. מראה לא פשוט לאמא טריה. תוסיפו לזה שגאיה לא הייתה רגועה וקראו לי מהתינוקיה בהיסטריה: ״קחי, תאכילי אותה רגע כדי שהיא תחזור מהר למנורה״. אממ, תאכילי אותה רגע. אפילו שיש רק מעט חלב בהתחלה, הנקה עדיין לוקחת בערך שעה וזה עוד כשיודעים מה עושים והכל הולך חלק. אז אחרי שלא ישנתי יותר משעתיים בשלושה ימים אחרי הלידה, אני עייפה, כואבת והיסטרית, הייתי צריכה עכשיו ברגע זה להניק אותה רגע. זה כמובן לא עבד ואני פרצתי בבכי מול האחיות שעשו פרצוף של ״אמרנו לך, סתם בזבזת לכולנו את הזמן״ כשנכנעתי לסימילאק. מולי עמדה אמא מנוסה יותר, התינוקת הקטנה שלה כבר 12 שעות מתחת למנורה ואת המשבר שאני עוברת עכשיו היא כבר חוותה לפני חצי יממה. היא לקחה אותי הצידה וחיבקה אותי. עדי, בן זוגי, הזכיר לי שבדיוק נכנסת שבת והלכנו שתינו להדליק נרות יחד בכניסה לתינוקיה. אחד הרגעים המרגשים והעצובים בחיי. הרגשתי אמא.
השיפור
למזלי הצלחתי להסתדר בינתיים במחלקה עם יועצת הנקה בוואטסאפ שהדריכה אותי כמה סימיליאק יש לתת בשלב הזה ומה לעשות עם הגודש. חמשת הימים שנראו כמו נצח נגמרו ועמדנו לעזוב את המחלקה הבייתה כשאז ההורים המקסימים שלנו החליטו בשבילנו שאחרי מה שעברנו לא נוותר על המנוחה במלונית.
כנראה שאת המקלחת הזאת אני לעולם לא אשכח. לא הרגשתי כל כך מלוכלכת בחיי וסופסוף להרגיש את הסבון והמגבת המפנקים של המלונית היו מתנה גדולה.
למרות שהתייאשתי כבר מיועצות הנקה החלטתי בכל זאת לנסות את זו של המלונית. הלכתי בבוקר הראשון למרים ובזה שלמחרת לעומר מלי ואז הבנתי את ההבדל. הן פשוט הצילו לי את החוויה. מהתנוחה שבא הנקתי לאיך שחיברתי את גאיה - הכל אפשר היה לשפר. הבנתי גם ״שהיועצות״ במחלקה הן לא אחר מאשר אחיות שלמדו איך לחבר תינוק לשד אבל בהכרח לא עברו את ההכשרה שאותן יועצות הנקה עוברות (מוסמכות ibclc).
משם כבר הסתבר שלגאיה יש לשון קשורה או בכל מקרה היא לא הפעילה אותה כפי שצריך והתקשתה לינוק ולכן נפצעתי.
כשהגעתי הבייתה וההנקה עדיין לא השתפרה, עומר הפנתה אותי ליעל שבאה אליי הבייתה. המפגשים היו שווים כל שקל. יעל עבדה איתנו על חיבור נכון ותנוחות וענתה לכל השאלות שצברתי בינתיים. היא ממשיכה ללוות אותי עדיין בשאלות יומיומיות.
אז כן, הנקה עבורי הייתה מלחמה שניצחתי. מלחמה שבהכרח לא הכינו אותי אליה בכל עניין הלידה. למה נלחמתי? אני לא יודעת לומר, פשוט ידעתי שזה מה שאני צריכה לתת לגאיה ושזה נכון לשתינו. היום בדיעבד אני שמחה על כל רגע. אני קמה בלילה להניק אותה בכיף וכל פעם שאנחנו עם מלא אנשים והיא נהיית רעבה אני כל כך מודה שאת התפקיד הזה רק אני יכולה למלא. אני לומדת יותר על יתרונות ההנקה ופשוט לא מאמינה שהטבע יצר מערכת כל כך גאונית.
הטיפ שלי אליכן
זהו בהכרח לא פוסט הטפה אלא סיפור חוויה אישית. הלקח שלי ממנו הוא אחד ואותו אני רוצה לחלוק איתכן.
אם אתן מתכוונות להניק או לפחות חושבות לנסות - תבטיחו לעצמכן את התנאים. כשאתן מתכוננות ללידה, יותר מדולה, יותר מאיזה שידה או חיתולים לקנות, תדאגו שתהיה לכן יועצת הנקה טובה זמינה. מישהי שתגיע לבית החולים אחרי הלידה או תבוא הבייתה אחרי השחרור. הביקור לא עולה הרבה, הקופות מחזירות חלק יפה והיועצות לרב ימשיכו את העצות בוואטסאפ. אם השיקול הוא כלכלי, אז תחשבו כמה תחסכו על בקבוקי פורמולה.
אחד הדברים שאני מאמינה בהם הוא לא לסגור דברים מראש ולהעדיף להשאיר לעצמך את האופציה להחליט. עדיף בעיני לקחת יועצת, שתסביר ותשפר את החוויה, ורק אז תקבלי החלטה מושכלת אם כל הדבר הזה הוא בשבילך.
אז זה היה הסיפור הקטן שלי. אתן מוזמנות לשתף בשלכן בדף הפייסבוק שלנו או לשתף בשאלות ותגובות. אם תרצו להיוועץ בעומר או יעל אשמח לשתף את הפרטים.