• Facebook - White Circle
  • Pinterest - White Circle
  • Instagram - White Circle
  • Hilly Rejwan Sorek

נשים יכולות לעשות הכל. הכל חוץ מלהיות נשיאות.


״ילדות, אל תפקפקו בעצמכן, אתן בעלות ערך, חזקות ומגיעה לכן כל הזדמנות בעולם״ אמרה הילארי קלינטון בנאום התבוסה שלה לעולם ולאומה האמריקאית. ניתן היה להבין שבעצם מגיעה לנו כנשים כל הזדמנות בעולם, כל הזדמנות חוץ מלהיות נשיאות.

ראיתי את נאום התבוסה של הילארי בתום מסע בחירות ארוך ופשוט לא יכולתי להישאר אליו אדישה. מצאתי את עצמי דומעת ולא מבינה למה. את הדמעות שהיא החזיקה בפנים אני לא הצלחתי להחזיק גם. הקול הרוטט של האישה המועמדת לתפקיד הכי חזק בעולם, עם נשיא ארצות-הברית לשעבר דומע לצידה, בעלה, הרגו אותי. למה?


בתמונה: הילארי בנאום התבוסה בבחירות מתוך אתר הTelegraph

אלו לא היו הבחירות שלנו, טראמפ אומנם גזען ובוטה אבל אני לא מאמינה שיביא למלחמת עולם שלישית, ובכל זאת היה במערכת הבחירות הזו משהו שלא יכולנו להישאר אדישות אליו. הייתה פה מועמדת אמיתית והיא אישה.

במשך הקמפיין לא חשבתי על הילארי יותר מדי כאישה. היא לא נתנה לנו את התענוג הזה. היא הייתה עוד מועמד או לפחות ככה היה נדמה לי. אבל בנאום התבוסה שלה כבר לא היה צריך להתאמץ כדי להבין. בנאום היא הייתה לגמרי אישה ואז הבזיק בי כאב כי לא יכולתי שלא להזדהות איתה. הנאום של הילארי מזיז לי והוא עשה משהו לכולנו כי הוא מספר את הסיפור של כל אישה שעבדה קשה כדי שיקחו אותה ברצינות או כדי שלפחות יתייחסו אליה כמו שהיו מתייחסים לגבר.

הילארי היא הסיפור שרבות מאיתנו מספרות לעצמנו: אם נעבוד קשה, לא נבליט יותר מדי את היותינו נשים, נתנהג כמו גברים, בסוף גם אנחנו נגיע לטופ. הסיפור שלה מתחיל באוניברסיטת ייל הנחשבת, שם כסטודנטית בולטת היא הכירה את ביל שלימים הגיע להיות נשיא ארצות-הברית. באותה עת היא עמדה לצידו כאשר בפנים בער בה הצורך לבלוט בזכות עצמה. היא רצתה יותר מהחיים מאשר רק לאפות עוגיות, אז היא חיכתה שתורה יגיע. היא הורידה את הראש ובינתיים ספגה ביקורת על כך שהיא רוצה יותר בתקופה שלא יכול להיות שאישה תרצה עד כדי כך יותר. שלושה עשורים חיכתה הילארי, עד שהיא תצבור מספיק ניסיון, חיכתה עד שהיא תהיה המועמדת הכי מתאימה ועד שהעולם יהיה מוכן לקבל אישה כנשיאת העולם החופשי. כשסוף סוף הגיע זמנה, דווקא היא שעבדה קשה יותר מכולם, הקדישה את חייה לשירות המדינה והייתה פעימת לב מלהיות האישה הכי חזקה בעולם, דווקא היא שוב הגיעה במקום השני.

זאת הסיבה שלא יכולתי, ולדעתי אף אישה לא יכולה, להישאר אדישה לנאום של הילארי. הנאום לחץ על הנקודה הכי רגישה שלנו, של שוב ושוב להגיע מקום שני. של לראות איך הגברים מסביבנו מתקדמים; איך ברור לנו שגבר יתראיין לתפקיד המנהל ולאישה יסבירו שכרגע יותר תתאים לתפקיד הסגנית; איך עורכת הדין היעילה במשרת אם שתגיע לאותם הישגים כמו חברה עורך הדין, תצפה בו מתמנה לשותף פשוט כי הוא נמצא יותר שעות במשרד; ואיך אנחנו שוב ושוב צריכות למצוא את עצמינו נלחמות ומצטדקות. ברור שהילארי עשתה טעויות, כמו כולנו או כנראה גרועות יותר, אבל היו לה את היכולות והרזומה לביצוע התפקיד. והיא הפסידה.

בנאום ההפסד, הילארי לא נתנה לעולם את התענוג של לראות אותה בוכה, אבל חוץ מזה היא עשתה מה שכולנו כנשים עושות כל הזמן: היא הורידה את הראש והתנצלה. המילים I’m sorry (אני מצטערת) צרמו לי יותר מהכל. על מה את מתנצלת בדיוק הילארי? אם ביל היה מפסיד במירוץ הוא גם היה מתנצל? ומה עם טראמפ? כנראה שלא. הנטייה להתנצל כל הזמן היא נטייה נשית, היא נטייה מקטינה. מלא מאמרים כבר נכתבו על כך. תבקשו פעם מחברה או מהבן זוג לשים לכם מראה ותראו כמה פעמים במשפט אתן אומרות ״אני מתנצלת״ או ״סליחה״. הכוונה היא כמובן לא להפחית מהחשיבות של אמירת ״סליחה״ כאשר יש מקום לכך, אלא שנשים אומרות סליחה גם בסיטואציות שלא בהכרח יש בכך צורך אמיתי. אז בדקתי ואכן אף אחד מהמועמדים הקודמים לנשיאות שהפסידו (כולם גברים הרי) לא התנצלו (לפחות בזה היא הגיעה ראשונה). באותה נשימה שהילארי נושאת בשורה לכל הילדות בעולם – תאמינו בעצמכן, מגיעה לכן כל הזדמנות בעולם, היא מתנצלת על כך שהיא לא הצליחה בשלה. היא לא כועסת על האומה האמריקאית שאיכזבה אותה, היא לוקחת את הכל עליה. היא מצטערת.

בבחירות לארצות הברית היה מונח על הכף משהו גדול, ייתכן וגדול יותר מהנשיאות עצמה. בשבילי הייתה זו הסימליות. הסימליות שאשה יכולה להיות ותהיה נשיאת ארצות הברית. היה פה סיפור שכולנו מכירות וקיוויתי שהפעם הוא יסתיים אחרת.

יכול להיות שאם הילארי הייתה דווקא מבליטה את היותה אישה בקמפיין היא הייתה רוחשת את אהדת הציבור האמריקאי יותר מאשר המתחרה ואולי דווקא הדגשת הנשיות הייתה מורידה אותה. את זה כבר לא נדע. אותי היא קנתה דווקא בנאום הכן הזה, עם הקול הרועד, כן דווקא עם ההתנצלות. בהיותה אישה.

אני לא אשאיר אתכן בדכאון. כמו הילארי גם אני מאמינה שזוהי עוד מערכה בה הפסדנו אבל שהקרב עוד לא אבוד. אני מקווה שבנאום מעורר ההשראה הזה צפתה אמא לבת או ילדה קטנה בעצמה. אני מקווה שאותה ילדה הצליחה להסיק את המסקנות הנכונות והיא שנשים יכולות ויום אחד הן גם יהיו נשיאות. אולי אותה ילדה תכתוב את סוף הסיפור שלנו אחרת. אני מקווה שהשינוי הזה קרוב יותר היום מאי פעם, ויותר מהכל אני מקווה שעבור הבת שלי, היותה של אישה נשיאה, תהיה כבר עובדה מובנת מאליה.

הילארי, סליחה שלא הצלחנו לעשות יותר.

אני משאירה אתכן עם שיר השראה לסיום. תודה שקראתם.


הילארי קלינטון בנאום מעורר השראה לנשים וילדות ."Thank You"

נכתב בהשראת הכתבות הבאות:

http://www.nytimes.com/2016/11/10/opinion/girls-can-be-anything-just-not-president.html

http://www.nytimes.com/interactive/projects/cp/opinion/election-night-2016/her-loss