בואו נדבר על זה: פרסונל ספייס וחוקים חברתיים אחרים שאנחנו שוכחים להקפיד עליהם

לעצור באדום לימדו אותנו ולא לקטוף את פרחי הבר חינכו אותנו. ישנם הרבה חוקים וכללי נימוסין שברור לנו שלא נחצה אותם או לפחות אנחנו מודעים לקיומם אבל עוברים עליהם ביודעין. אבל מה לעשות לא נולדנו באנגליה, ויש כמה וכמה מוסכמות חברתיות שנדחקו לשוליים וכדאי שגם עליהן נדבר היום.

הפוסט הבא מובא לכם כמחווה של רצון טוב ושירות לציבור.

אם גם אתם חיים בין בני האדם, כנראה שאתם יודעים שישנם כללי התנהגות שנוצרו כדי להבטיח את חיינו זה לצד זה בשלום. תופתעו לדעת, שלא כולם קיבלו את הmemo (מזכר) הזה ולכן אני כאן לעשות סדר. הנה כמה כללים לא כתובים, שאם לא ידעתם אשמח להיות פה כדי ללמד, לחדד או להזכיר.

כתבה זו כתובה בלשון זכר אך מופנת לנשים ולגברים כאחד.

1. נשים בהריון לא צריכות לעמוד

דמיינו שלמשקל גופכם נוספו בין 15 ל30 ק״ג במספר חודשים בלבד והתרכזו להם בחלק אחד בגוף ולא התפזרו. התוצאה היא שהברכיים בקושי נושאות אתכם, הגב כואב, מתחילות בצקות ואתם בעיקר עייפים. ככה מרגיש הריון ולכן נשים בהריון לא צריכות לעמוד הרבה זמן, בטח ובטח לא בנסיעה. עמידה בנסיעה מסכנת את ההריונית עצמה ואת העובר עקב חוסר שיווי משקל ונטייה לנפילות. נפילה של הריונית עשויה להיות קטלנית לעובר. אתם מקסימום תקבלו איזה סימן כחול כשהאוטובוס בולם כמו משוגע, אבל היא? שלא נדע. לכן, בפעם הבאה שאתם באוטובוס, בהרצאה, בתור לשולחן במסעדה או ברכבת - תעשו טובה, קומו ותנו להריונית שלידכם לשבת. אל תגידו לא ראיתי כי קראתי מיילים בפלאפון, תרימו את העיניים לרגע מהמכשיר (זה גם חברתי וגם תזכורת נעימה לכך ששמש בחוץ ולא רק כי ככה כתוב באייפון), ותחפשו אותה. כן, תחפשו גם נכים, זקנים, פצועים וכל מי שאתם יכולים לחשוב עליו שכנראה קשה לו ברגע זה יותר מאשר לכם.

2. היצמדו לימין

בלונדון ההמונים יוצאים בדקות מהרכבת התחתית ומתפזרים ברחובות. בניו-יורק, מליוני אנשים פוקדים את הרחובות, הולכים מהר ומגיעים למחוז חפצם במהרה. כן, הם הולכים מהר ולא נדרשים לבקש ״סליחה, סליחה״, ״סליחה אפשר לעבור?״ ותאמינו או לא, לא נתקעים בהם. איך הם עושים את זה? פשוט מאד - סדר. הכלל הוא פשוט - היצמדו לימין. כשאתם הולכים ברחוב, היצמדו לימין, כך תפנו את הנתיב לאלו הבאים ממולכם וכולם יוכלו להמשיך ללכת מהר מבלי להיתקע. כן, זה גם נכון לשבילי אופניים וזה בטח נכון לכביש.

מה לגבי דרגנוע (מדרגות נעות) או המשטחים הנעים האלו בשדה תעופה? הרי לא באים אנשים ממולנו? על אחת כמה וכמה יש לשמור על הימין במשטחים נעים. אם את בקניון עם חברה ואתן באמצע שיחה, כיף, אבל אולי תסיימו את השיחה אחרי שתרדו מהמדרגות? היצמדו כל אחת לימין ואז תאפשרנה לממהרים לרוץ את הנתיב השמאלי. זה בהכרח נכון לשדות תעופה ולמאחרים לטיסות או בעזריאלי למאחרים לרכבת. זה גם פשוט מסודר ויעיל.

3. נשים מניקות צמאות. עובדה.

גם אם לא הנקתם מימי חייכם, וגם אם אתם גאים בכך שאתם בשלב הזה בחיים שאין לכם מושג לגבי תינוקות, אחלה בכייף. אם אפשר לגזול רק דקה מזמנכם אעלה פה איזה נקודה למחשבה וממש תוך 60 שניות תוכלו לחזור לבלון. בתהליך ההנקה גוף האם מייצר חלב עבור התינוק שזה בעצם המזון והשתיה שלו. על מנת שגוף האם ייצר חלב, על האם לאכול ולשתות כמות מספקת להאכלת אדם וחצי. הגיוני. פעולת ההנקה עצמה שואבת הרבה מאד אנרגיה, כן קצת כמו כשאתה משחק כדורסל עם החבר׳ה, כן אז כזה, וכן זה מצמיא. לכן, אם אתם רואים מניקה בסביבתכם תציעו לה איזה כוס מים, היא תעריך את זה מאוד.

ועכשיו עצה לבתי הקפה התל אביביים. בתי קפה תל אביביים אהובים, במחיר המוגזם שאתם דורשים לכוס קפה או לסלט המפוצץ חסה שלי, מה דעתכם לספוג עלות זעומה של הגשת מים או (השם ישמור) מיץ תפוזים למניקה? תעשו טוב לסביבה וללקוחות הנשיים שלכם ובעיקר לתינוקות, תפתחו מודעות ותגישו איזו כוס שתיה או עוגיה לאם המניקה. אני מבטיחה לכם שהקארמה החיובית הזו שתפיצו תחזור אליכם במהרה ושבתוך רגע כל הבלוגים של האמהות ישמעו על כך ויעמדו אצלכם לקוחות חדשים בתור. לא סתם לקוחות, כנראה שבעיקר אמהות בחופשת לידה עם הרבה זמן פנוי לשבת אצלכם. קראתי למשל שרשת בתי הקפה ״ביגה״ עושים זאת ומיד ניסיתי זאת בעצמי. אכן קיבלתי מיץ תפוזים ו״ביגה״ זכו בלקוחות חדשים ומרוצים. נקודה למחשבה.

4. בכניסה למעלית המתינו עד שכל נוסעי המעלית יצאו, ורק אז היכנסו

כשהמעלית מגיעה סופסוף, המתינו שכולם יצאו מהמעלית, ורק אז היכנסו. אבל גם אז, אפילו שנראה שהגיע זמנכם להסתער פנימה, אפשרו ראשית לעגלות התינוקות, לנכים ולקשישים להיכנס לפניכם ורק אז היכנסו. כן, גם אם זה אומר שהמעלית התמלאה ופספסתם אותה ושעכשיו אתם צריכים לעלות ברגל. תחשבו על זה שבשבילכם זה אולי באסה לעלות עכשיו שתי קומות ברגל, אבל הנכים ודוחפי העגלות עולים במעלית פשוט כי אין להם אופציה אחרת. בינינו, כנראה שהייתם רוצים שככה יתייחסו גם לסבתא שלכם כשהיא ממתינה למעלית.

5. פרסונל ספייס

לא מצאתי תרגום טוב בעברית לביטוי Personal Space. אומרים ששפה היא עניין תרבותי אז אני מקווה שזה לא אומר עלינו משהו. זה כנראה כן. הPersonal Space, או בתרגום חופשי ״המרחב האישי״ או ״המרחק האינטימי״ הוא המרחק שפיזית מקיף בן אדם, כאשר קרבה מעבר לאותו מרחק תעורר רגשות איום או חוסר נוחות לאותו אדם. מה הוא אותו מרחק? שאלה טובה. המרחק משתנה בין תרבויות, אך מצאתי כלל אצבע בויקיפידה למרחק אינטימי של 45 ס״מ. המרחק הבא אחריו הוא המרחק האישי והוא נע בין 45-120 ס״מ. כלומר, כדי שתרגישו בנוח צריך להיות ביניכם לבין אדם זר מרחק של כ100 ס״מ בממוצע. עכשיו תגידו לי אתם; מתי בפעם האחרונה עמדתם בתור והרגשתם שהעומד אחריכם, או יותר גרוע זה שלצידכם (ההוא עם ה״אני רק שאלה״) שמר על 100 ס״מ? 80 ס״מ? אפילו 30 ס״מ?

אז הנה נקודה למחשבה - גברת, אדון, התור לקניית לחם לא יתקדם מהר יותר אם תנשפו לי בצוואר. אם אני מתקדמת אבל התור לא התקדם, זה כדי לזוז מכם, לא כדי שתתקדמו עוד!

חזרו אחריי: ״גברת, את נכנסת לי לפרסונל ספייס, תוכלי בבקשה לזוז טיפה? תודה!״

תודה שקראתם.

***פוסט נכתב בציניות והומור ולא מתוך כוונה להעליב אף אחד***